עידן האדם – זהות חדשה?

בס"ד

 זהות חדשה? 

בסדרת רשימות 'עידן האדם' (שפורסמה בספר 'חיזוקים א', תש"פ) ניסינו לעורר בנו, למען חיינו, מודעות אל השינוי הענק שהתחולל בחברה האנושית, במאה האחרונה – המאה ה20. עד כמה השינוי הזה הוא מופלא, מוזר, גורף ומסוכן. אמרנו בשם ההיסטוריונים שהמהפך החל להתהוות ברחם המאה ה19, אך הוא בא לעולם בבת אחת בעקבות מלחמת העולם הראשונה, וקיבל תנופה שהשלימה את עובדת היותו המציאות החדשה במלחמת העולם השנייה. אנו מזכירים שוב שלא רק אורח החיים השתנה לגמרי אלא, ובעיקר, האופן בו האדם מבין את עצמו ואת עולמו. וזה מסוכן. כי טשטוש הזהות בהכרח מביא לחריגות הולכות ומחמירות מהנורמות שהתוו את שיגרת החיים הקודמת… הולכת ומתפשטת מבוכה מסוכנת בנוגע לתכלית חיי האדם והגדרת הטוב והרע, נחלשת מאוד יכולת האדם לעמוד בקשיים וניסיונות.

בהשגחה אהובה הכרתי ספר נפלא בשם 'טכנופולין' שכתב סוציולוג, איש רוח, אמריקאי בשם ניל פוסטמן, שהיה אגב, יהודי (ניפטר לצערי העמוק לפני כ 25 שנה), ושם הוא מתאר יפה את לוע המלכודת הקיומית הפעורה לרגלי החברה הטכנולוגית החדשה, בעיקר האמריקאית. מלכודת, כמובן, למי שחשוב לו שימשיך האדם להתקיים כפי שהכרנו אותו עד עתה. כדאי לקרוא את הספר כדי להביט מעט מגבוה עד כמה הזוי נראה קרנבל המידע ולונה פרק הטכנולוגיה שמסחרר אותנו כל כך. מסחרר אותנו סביב השעון מבלי להרפות, מבלי לכבות את האורות ולו ללילה שקט אחד, וניל פוסטמן עדיין לא הכיר את האינטרנט… כדאי מאוד לקרוא את הספר. הוא גם כותב באופן מפוכח, עשיר בידע, שעיקר הסכנה היא היעדרו של נרטיב מוסכם ומכובד על הכל שייתן לחברה האנושית את זהותה. נרטיב שעל פיו האדם יוכל להעריך נכונה את מעשיו, הישגיו וכל העובר עליו. נרטיב שמצביע על משמעות (תהיה אשר תהיה ובלבד שתהיה מקובלת) שלאורה האדם יכול לפתור את ספקותיו לגבי תעלומת קיומו… כי עכשיו, כלום בריבוע! אין כלום! וזה מסוכן מאוד לאלה שאכפת להם שהאדם יישאר אדם.

ויש עוד אנשים שהגביהו את נקודת תצפיתם ומספרים לנו את אשר הם רואים מגבוה ומתבטאים באותו הסגנון, אחד מהם הוא פרופסור יובל הררי שמסיים את ספרו החשוב 'קיצור תולדות האנושות' במשפט הזה (ואני זוכר רק בערך): "היש יצור מסוכן יותר מהאדם של היום שהוא בעל כוחות של אל ואינו יודע מי הוא ומה הוא רוצה?!".

הבה ננסה לדגדג, ואולי אפילו לגעת, בתחושת הזהות שלנו: היש אחת כזו? מאיפה היא באה? היא חשובה? מה משפיע עליה? איך מחזקים אותה? ננסה לגעת בציר הכביר הזה של אישיותנו שאמור להטריד אותנו מאוד היום.

הנה תרגיל פשוט בזהות:

לפנינו כמה הגדרות – תיאורים של בני אדם – הבה נבחר מהי ההגדרה המתארת אותנו באופן האמתי ביותר. בוודאי שבכל אחד מאתנו יש קצת מכל דמות אך אנו נדרשים להחליט מהי ההגדרה הקולעת ביותר למי שאנו באמת. ניקח זמן אבל נחליט:

*אני ישראלי במדינה וחברה הנאבקת על קיומה

*אני יהודי

*אני צלם אלוקים, יצירה אהובה על בורא עולם

*אני אדם חושב ובוגר בעולם מודרני

*אני חבר במין האנושי

*אני יצור בין המון יצורים המתקיימים על גבי כוכב אי שם בין כוכבים

*אני לא באמת יודע מי אני

הגענו להחלטה? זה כבר צעד חשוב!

עד כמה תחושת הזהות הזו חזקה אצלנו מ 1 עד 10?

עד כמה תחושת הזהות של אבא היתה חזקה אצלו? עד כמה זו של סבא?

ובכן, כבר קבלנו הרגשה אמתית על מה אנחנו מדברים.

איך היינו מרגישים עם רשימה של הגדרות יותר פרטיות, כגון: אני אמא לשלושה ילדים, מזכירת בוס, אני אשכנזי, ספרדי, מנהל סניף בנק הדואר, אוהד בית"ר, אברך, אני נהג אגד, אני מורה בתיכון, אני חיל, הוא כדורסלן, היא פיאנית, הוא חבר קיבוץ.

האם אתם מכירים אנשים המגדירים עצמם באופן הזה? האם רוב האנשים? האם גם אנו לרוב מתבטאים כך? מה זה אומר?!

האם נאמר שהאדם נוטה לזהות את עצמו עם מה שהוא עושה כי לאדם יש תחושת תפקיד, תכלית, משמעות?

אם כן מה יאמר אסיר בבית כלא? או חולה בכסא גלגלים?

האם יש הבדל בין זהות לבין דימוי עצמי, או שהם אותו דבר? האם דימוי עצמי קשור לביטחון עצמי? האם ביטחון עצמי קשור לזהות?

אם יש לי נשירה ואני הולך ומקריח, או השמנתי פחד ואף בגד לא עולה עלי, האם הזהות שלי תשתנה? הדימוי העצמי שלי? הביטחון העצמי?

אם הפסדתי את כל העסק והכל ירד לטמיון, ר"ל, האם זה ישפיע על הדימוי העצמי שלי? האם אני Loser ? והאם תיפגע גם הזהות שלי? או. עוד דוגמה: אני הייתי שנים קפטיין במטוס, או שר בממשלה, ועכשיו אני בבית אבות, אני עדייו מרגיש שאני יצור חשוב? או מכיוון אחר: נסיבות וניסיונות החיים הביאוני לגור שנים רבות בין נוצרים אדוקים בארץ רחוקה, והם נחמדים, אנשים טובים, כמה מהם חברים אמתיים, האם זהותי (היהודית) מתערערת?

האם שייך משבר זהות אצל חתול? למה?

האם אני מרגיש אותו אחד גם כאשר אני בקזינו בלאס ווגס וגם כאשר אני בבית כנסת בירושלים?

למה האינדיאנים צובעים את פניהם כאשר הם יוצאים למלחמה? למה הדוסים הולכים עם תלבושת אחידה?

מה עוזר לשמור על הזהות? מה מאיים עליה? מה פוגע בה?

איך הכירו את עצמם אלה שחיו בדורות שלפני פרויד ודרווין? מ היה תוכן עולמם לפני שבא דרווין וסיפר שהאדם לא קם ונהיה באופן פרטי, מידי, כלל. אין תרחיש כזה. הוא ושאר המון יצורי הכוכב, התחילו מיצור פשוט, חסר הדר וחסר מובן, שהלך והתרבה וכל פיצוליו הלכו והשתנו וצצו באופן אחר במלחמת הכול בכול לאורך ביליוני שנים… ובא פרויד וסיפר שאין סיכוי שאי פעם היצור הזה יידע מי הוא, ולמה הוא מתנהג דווקא כך כי הסיבה האמתית לבחירותיו נעלמת לעד בתהומות תת ההכרה…. אז איך הכירו את עצמם המוני אבותינו שחיו ופעלו לפני שכל זה הפך להיות התיאור המקובל של המציאות?

מה חשב אחד מהם על אשתו? על המלך? על הנזיר? על הרועה? על הכוכבים? על הגשם? על זקנו המלבין?

הדעות והגילויים הללו לא השפיעו מיד. היתה עדיין המון מסורת מקודשת והרגלים חקוקים היטב שסיפרו לאדם מי הוא ושמרו על נתיבותיו שלא יסטו. וזה החזיק מעמד איכשהו נגד שטפי הדעות האחרות, המוזרות, השונות כל כך. אבל אט, אט גלי הטכנולוגיה החדשים הציפו בסערה את הדמיון וזכו בכל הגביעים – הטכנולוגיה שנתה באופן מופלא (ואפילו מרגש מכמה בחינות) את אורח חיים עלי אדמות! ובאו מלחמות העולם והראו שכל הקדמה שסגדו לה כמה דורות והקימו לה מזבחות הולידה יצור טורף חסר רחמים…

מה קורה עכשיו?

אם מתעכבים להרהר בכל הדברים האלה מתחילים לשמוע את בת קולה ההולך ונחלש של הזהות, ואת צפירות האזעקה שמשמיעים אלה המזהירים אותנו שזהות האדם במאה האחרונה טולטלה טלטלה קריטית והיא מדממת על בלימה.