קצת על היום: יום חמישי ו'ורדים בתשרי תשפ"ז, תזכרו!

בוקר טוב.

יום יחיד! כל כך חד פעמי, עד כדי כאב קיומי. נכנס הישר אל ראש המצעד. כדאי בינתיים לא לזכור שום דבר אחר, רק שיש את הבוקר הזה… השמיעו קול התפעלות חברים! ראו סביב איזה ידיים מושטות למען אלה הרוצים להביט יחד אל מבעד לווילונות! עם סתם כוס של תה לא נצא ידי חובה כאן, לכבוד מחזה שכזה צריך להניף גביע אלגנטי אמתי עם יין אמתי של בציר לא צעיר!

אם כן, יום חמישי בשבת, ו' תשרי, סימן: ו'ורדים. אולי לא הבטיחו לנו גן של שושנים, אבל וורדים זה משהו אחר…

והוא, באמת, אחד מהימים של בחירה אמתית. הבחירה שלנו להתחזק בימים האלה תהיה בחירת זהב לכל השנה כולה, אז יללה! וכל כך קל לכאורה לזכות בגביע, כמעט too good to be true, אבל אם נביא בחשבון את הכוח שלא נותן לנו לזוז, שלא מרשה לנו להאמין שהבוקר הזה והשנה הזו בידינו, ושהלב שלנו בידינו, שהקב"ה נמצא אתנו בתוך הדינים מכל הסוגים, אותו כוח שמצייר לנו הרים בגובה של גורדי שחקים שמפרידים בינינו לבין השגת רצונותינו כך שאין לנו סיכוי, אז באמת נראה שזה לא קל בכלל… ואז מסתמן אצלנו בלב מן רפיון כזה שאומר שלא כל כך קל להתחזק, ואולי אפילו בלתי אפשרי. לפחות הצעד הראשון לא קל. בלתי אפשרי לצאת מההרגל של הדכדוך השקט אל התנופה של המפנה במצב הרוח… אבל עוזרים לנו באופן שרק ההתחלה של ההתחלה היא בלבד קשה ואחר כך זה זורם! מה, לא כדאי לעבור את זה?! נא לשנן: עוזרים מאוד למי שקופץ אל מה שנראה כבלתי אפשרי. לכן, לא לחשוב כרגע על כלום, רק לקפוץ… קפוץ!