יום שני, פלא שאין לו שני, מצד אחד כזה המוני, מצד שני הוא מי שאני, כ"ט בשבט. לזוהר ולנזהר: מחר חודש אדר!

בס"ד

יום שני בשבת, אתה לא מעט. אתה לא פשרה ,אתה כרכרה – אתה מרכבה, לסיפור אהבה.

ואנו מתקרבים לימי הפורים וימי הפסח הגדולים, וכבר צלילי תוקף האינסוף בלבבות, וואו! איך ניגשים אל ימים כאלה, נתחיל לחפש פתחים להיכנס. אנו בוודאי נצליח, יש עוד (במכוון) מספיק זמן.

נס הפורים היה כאשר החליטו היהודים שם בשושן לשמוע למרדכי, למרות שהיה אפשר לבוא אליו בטענות שהוא סיכן את הציבור בהתנהגותו המתגרה, המקוממת וכל' וכל'… אבל הם שמעו לו ונאספו כולם לימי תענית ותחנונים עד שזכו ל'ונהפוך הוא', וזכו לשמחת עדלאידע. אם כן, יש צדיקים בישראל! זכרון נס הפורים פירושו לזכור שיש מי שיוציא אותנו בגדול מהשיגעון הזה שאין אנו שמחים עד בלי די עם המלך, שאין אנחנו חדורים חיות. צריך להאמין שהם (הצדיקים) כאן ולבקש אותם. לנסות לשמוע את קולם בתוך בליל הרעש של העידן הקולני הזה. הבה נתקדם יחדיו כבר עכשיו אל הגאולה הפרטית הזו. ניזכר בצדיקים שהיו וישנם בינינו, ניזכר בכמה מדבריהם, אורחות חייהם, מה אומרים תלמידיהם… בינתיים ננסה לחיות חיים טובים כבר מיד כפי דעתנו, כמו שאומר הפסוק בתהלים: 'בטח בה' ועשה טוב' – עשה שיהיה לך טוב (כבר עכשיו), איך? הנה, המשך הפסוק: 'רעה אמונה והתענג על השם', כלומר, גדל את האמונה והיזכר בה', בכוחו, במתנותיו… כיצד הוא ששת חושיך, הוא נפשך, מקימך מעפר ומנהיגך עלי אדמות. הכרת את נפלאותיו מנעוריך ועד היום, ראית כיצד שבועותיו לאבותינו מניעות את הגלגלים… שמחת בחגיו ובמועדיו, ראית שזה אפשרי! כך אתה מקיים 'התענג על השם'! ואז מגיע  סוף הפסוק: 'ויתן לך משאלות לבך'. זה מובטח, רק סבלנות! אם כן, הבה נשתדל עכשיו להסיח את הדעת מן הבעיות שלנו ונעורר עצמנו קצת לרקוד לכבוד חודש אדר, נחמם את המנועים, זה הערב. משנכנס… הלכה, ידידי!!

כותב לנו ידידי זוהר ברנע: הבה נלבב את המצוות. איך מלבבים מצווה? נחשוב מחשבות של אמונה (הרי מחשבות האדם בידו) ונאמר ונחזור ונאמר לעצמנו: עד כמה יקרה המצווה הזו. עד כמה זכיתי שהנה ה' שמח במעשי ידיו (כלומר, בי). אני הרי מאמין בנצחיות המצווה, ואני מאמין שמי שנתן אותה הוא הכל ומעבר לכל והרבה יותר מהכל! אז אני מכריח עצמי לומר (כרגע) בפה: 'או הו, איך זכיתי! מלך אני! מיליונר אני! איך עפר מגושם זכה לקבל עול מלכות שמיים? חיי הם סיפור הצלחה! הנה, עפר עם חולאי אדמה ותסמיני הגוף (עם שלל ביזיונותיו יומם ולילה לא ישבותו) זכה ללמוד חצי משנה וזנב הלכה אמתית אחת היום (שזה צמצומים של מחשבות הבורא) ולהבין מעט את הנלמד, וואו! אפילו כוכב השביט, אינו כזה להיט!'… וגם אני מלווה את הדיבורים האלה בגינוני שמחה מקובלים, כלומר, בחיוכים ובתנועות עליזות של שמחה.

חלק חשוב מכל מצווה היא הכוונה והשמחה בה (כפי שתיארנו כרגע), אינכם חושבים? אחרת, איך תאיר המצווה כראוי? ובכך גם מתורצת הקושיה מדוע אין אנו רואים בחוש את כל הברכות והישועות המתלוות אל כל מצווה. כי אין אנו עושים אותה ב(מעט)התעוררות. אין בה מספיק חיות ושמחה. אוצר יקר כזה, שלל חיים שכזה, אפשר לזכות בפרס הגדול (של ההגרלה הענקית בעולם) כמה פעמים ביום!