יום חמישי בשבת – כ"ט בשבט. לזוהר ולנזהר: מחר חודש אדר!

בס"ד

יום חמישי בשבת, אתה לא מעט. אתה לא פשרה ,אתה כרכרה – אתה מרכבה, לסיפור אהבה.

ואנו מתקרבים לימי הפורים וימי הפסח הגדולים וכבר צלילי תוקף האינסוף בלבבות, וואו! ואיך ניגשים אל ימים כאלה, נתחיל לחפש פתחים להיכנס. אנו בוודאי נצליח כי יש עוד מספיק זמן.

נס הפורים היה כאשר החליטו היהודים שם בשושן לשמוע למרדכי, למרות שהיה אפשר לבוא אליו בטענות שהוא סיכן את הציבור בהתנהגותו… אבל הם שמעו לו ונאספו כולם לימי תענית ותחנונים עד שזכו ל 'ונהפוך הוא', וזכו לשמחת עדלאידע. אם כן, יש צדיקים בישראל! וזכרון נס פורים פירושו לזכור שיש מי שיוציא אותנו בגדול מהשיגעון הזה שאין אנחנו שמחים עד בלי די עם המלך, שאין אנחנו חדורים חיות. צריך להאמין שהם כאן ולבקש אותם, לנסות לשמוע את קולם בתוך בליל הרעש של העידן הקולני הזה, נתקדם (בהתרגשות) כבר עכשיו אל הגאולה הפרטית הזו. ניזכר בצדיקים שהיו והווים בינינו, בדורות שלנו, בכמה מדבריהם, בכמה מאורחותיהם, תלמידיהם… בינתיים ננסה לחיות חיים טובים לאלתר, כמו שאומר הפסוק בתהלים: 'בטח בה' ועשה טוב…' עשה שיהיה לך טוב, עכשיו! איך? הנה, המשך הפסוק: 'רעה אמונה והתענג על השם', כלומר, גדל את האמונה והיזכר בה', בכוחו, במתנותיו… כיצד הוא ששת חושיך, הוא נפשך ושמך עלי אדמות. הכרת את נפלאותיו אתמול והיום, ראית כיצד שבועותיו לאבותינו מניעות את הגלגלים, שמחת בחגיו ובמועדיו, ראית שזה לא בלתי אפשרי! כך אתה מקיים 'התענג על השם'! ואז מגיע  סוף הפסוק: 'ויתן לך משאלות לבך'. זה מובטח, רק סבלנות! אם כן, הבה נשתדל עכשיו להסיח את הדעת מן הבעיות שלנו ונחמם עצמנו קצת למחיאת כף וריקודים.

כותב לנו ידידי זוהר ברנע: הבה נלבב את המצוות. איך מלבבים מצווה? נחשוב מחשבות של אמונה (הרי מחשבות האדם בידו) ונאמר לעצמנו: עד כמה יקרה המצווה הזו. עד כמה זכיתי שהנה ה' שמח במעשיו (כלומר, בי). אני הרי מאמין בנצחיות המצווה, ואני מאמין שמי שנתן אותה הוא הכל! אז אני מכריח עצמי לומר (כרגע) בפה: 'או הו, איך זכיתי! מלך אני! מיליונר אני! איך עפר מגושם זכה לקבל עול מלכות שמיים? חיי הם סיפור הצלחה! הנה, עפר עם חולאי האדמה זכה ללמוד חצי משנה והלכה אמתית אחת היום (צמצומים של מחשבות הבורא) ולהבין מעט מזה, וואו! אפילו כוכב שביט, אינו כזה להיט!', ואני מלווה את הדיבורים האלה בגינוני שמחה, כלומר, בחיוכים ובתנועות עליזות של שמחה.

חלק חשוב מכל מצווה היא הכוונה והשמחה בה (כפי שתיארנו כרגע), אינכם חושבים? אחרת, איך תאיר כראוי המצווה? ובכך גם מתורצת הקושיה מדוע אין אנו רואים בחוש את כל הברכות והישועות המתלוות אל כל מצווה. כי אין אנו עושים אותה בשלמות, אין בה מספיק חיות ושמחה. אוצר יקר שכזה, שלל אור שכזה, אפשר לזכות בפרס הראשון בהגרלה הגדולה כמה פעמים ביום!